באתי ‏ לכתוב ‏

אבל אז קראתי פה קצת

וזאת שכותבת פה לפעמים 

ממש אמרה כבר הכל

אז מסכימה ומחזקת

סרוטונין ‏זה ‏פיקציה‏

קמתי עם מינוס 6000 סרוטונין

ולא רציתי לצאת מהמיטה

כי הדבר היחיד שהחזיק אותי מאחיזת המוות של המוח שלי הייתה השמיכה

ואז יצאתי ממנה

ולא הפסקתי לבכות

אני כבר לא יודעת למה

למה הכל שבור

לגור עם זוג

 טוב אז, 

חשבתי שלגור עם זוג יהיה נחמד וקליל

אבל עכשיו ההיררכיה שונה? 

משהו קרה, בכל אופן

ואני מרגישה כאילו אני ילדה בבית של אחרים

ויש לי חדר וגישה למטבח ולאמבטיה

אבל למבוגרים יש חדר עבודה וחדר שינה

ואני עושה הכל מהחדר שלי

בדיוק כמו ילדה אצל ההורים

ולא בא לי לראות אף אחד

כי אני לא מפסיקה לבכות

כי לא טוב לי כאן כמו שחשבתי

ואני צריכה לקבל

והלימודים שלי רעועים

והעבודה שלי מוטלת בספק

ואני שונאת את זו שלא

ואני.. די. טיפול זה יקר ואין לי כסף לזה.

בא לי להתכדרר ולא לעשות שום דבר

שקשור לעתיד

או להווה

או לפנאי

או לתפקוד

הלכתי למיטה