יום חמישי, 26 באוגוסט 2021

מכל מלמדיי הותשתי

אני מפלרטטת עם הפוסט הזה כבר כמה שעות
פותחת אותו ויושבת מולו ותוהה מה יש לי לחדש

אני במעין טרנס מסטול ומוקף באסים וקולות של רוח ואדמה
ורוצה לעשות בדיוק את זה אבל בחצר של בית בצפון שוודיה
עם הבריזה ששטה מתחת לשיער ומקררת את העורף ברכות
ועם החום של הלפטופ על הירכיים שעושים כוויה נקודתית
אני מתבאסת על הולנד קצת שאין בה הרים
מי גידר ארץ שלמה מחוץ להרים ואמר הנה פה נקים אותה
אני שונא יופי פראי ועוצר נשימה

הדלקתי דוד לפני שנתיים ואין לי אינהרציה
גם צריכה להשתין ולהדליק מזגן אלוהים סאונה פה
למה הדלקתי את הדוד בכלל אני מזיעה בגב
אני הדוד
אני לדודי ודודי לי
די
 

יום רביעי, 18 באוגוסט 2021

צריכה לבכות

אני מרגישה כמו ילדה
כאילו עשיתי רגרסיה מנטאלית
ועכשיו יוצאת הילדה שכלאתי
כל השנים האלה
והיא לא יודעת איפה היא
או איפה היא רוצה להיות
ורק ההווה קיים
והיא כועסת ומאוכזבת
ועצובה נורא

יום שישי, 6 באוגוסט 2021

מפלצת רעה

אני כל כך אומללה
אני כל כך אומללה
זה שורף אותי מבפנים
כרגע ליטרלי, לרוב מטאפורית בלבד

אני רבה עם הפסיכו בראש שלי
על זה שאני צודקת ושכולם טועים
שאני יודעת שכלום לא יהיה טוב לעולם
ושאין משמעות לקיום הזה
וכל המחשבות שיצרו אותי
מפלצת רעה

מזל שהדחפים שלי להתאבד מגיעים בזמנים לא נוחים
למי יש כוח עם דלקת גרון

יום רביעי, 4 באוגוסט 2021

חולה

נסעתי בתחבצ שלושה ימים ברצף
אז כיאה לכך אני חולה במוגזם
כמו ילד ששמרו בתוך בועה מפלסטיק
או בן אדם רגיל בתקופה של מגיפה, i guess

עשיתי היום בדיקת קורונה ראשונה בחיי
אחרי שהסובבים אותי ומי לא אמרו שזו חוויה מזעזעת
החוויה המזעזעת הייתה להגיע לדרייב אין ההזוי
שממוקם באמצע חולות ושום מקום ואוגוסט
ואני לתומי חשבתי שייקח לי 20 דקות הלוחזור
אז לא לקחתי מים או משקפי שמש או ציאניד
רק הגעתי למקום, ונתקלתי בכל המכוניות בעולם
מצחיק שהייתי בהקלה שלפחות היום לא אעמוד בפקקים
והדרך היחידה החוצה היא רק דרך הבוטקה של הבודקים
אז ליטרלי התבשלתי בשמש בתוך קופסאת מתכת
ואמא שלי הדפוקה הייתה חייבת להביע את דעתה
שקורונה זה שקר והכל בסדר איתי ויכניסו לי שבב
ואז אבא הצטרף ואמר לי שאם אני חולה ללכת לרופא
תודה להוריי שהביאוני עד הלום

ואני בכלל אמורה להיות בעבודה על הלפטופ שהשארתי יתום
לפני 4 שעות כשחשבתי שאני אחזור מתישהו
וזאתי מתחילה לדבר איתי על מלונית ואשפוז
כאילו זו החלטה שלה איפה אשהה אם יש לי קורונה
ונתנה לי שאריות כדורי אנטיביוטיקה לקחת כי אבחנה דלקת גרון
הדליקה לי דוד וסידרה לי את המיטה ואמרה לי שהכל בסדר
אני חושבת שהצלחתי לזקק את מהות הבעיה שלי איתה
ההתנהגות שלה לא עקבית בול כמו ההורים שלי 
וזה עושה לי טריגר להיקשרות החרדה-מתנגדת 
ואולי זו הבעיה שלי עם כל העולם וכל סובביי וכולם והכל
ההתנהגות של אף אחד לא עקבית
היום אוהבים ומחר שונאים
לפני דקה רגועים ועכשיו בהיסטריה או בעצבים
ואיך בן אדם אמור לארגן לעצמו מקום שמרגיש בטוח
אם הכל רעוע ובלתי ניתן לחיזוי

ראיתי גם סרטונים היום כשחיכיתי בתנור למישהו שיתקע לי מקל באף
על מבוגרים עם ילדות טראומטית ודפוסי משפחות והורות ואיך משפיע
והוא אמר משהו שידעתי אבל לא ייחסתי לו חשיבות גדולה
שבילדות כזו עם אנשים לא צפויים, להתעורר כל בוקר זה סטרס ומלחמה
אתה לא יודע לאיזה מקום תקום, איזו התמודדות תיפול עליך עכשיו
אז מן הסתם בקישור ישיר וקצת אובייס, יהיו לך קשיים בבקרים כאדם בוגר
וישבתי שם מיובשת כעוסה וחולה, והייתי בהלם שזה אסימון שלא נפל
"אה אני לא עצלנית וזונה? אני כל החיים שלי בחרדה מלהתעורר בעקבות טראומות?"

בנימה אופטימית זו יורדת לי נזלת לאוזן ואני רוצה להיות בתנוחת עובר
רק רוצה לציין שאני לא אוהבת את העבודה החדשה היא משעממת נורא
והמחשבה על להגיע לשם חודש, חודשיים, שנה, הורגת אותי מבפנים
במיוחד כי משרה מלאה ואני חוזרת גמורה ובלי יכולת לחשוב או לעשות כלום
וזהו אני רוצה להתפטר כדי לעשות את הכלום שבא לי לעשות
כי שום דבר לא מספק אותי או יספק אותי אף פעם

הלוואי שזה קורונה וזה יהרוג אותי