יום שלישי, 4 בינואר 2022

מכוערת

מכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערתמכוערת

יום חמישי, 16 בדצמבר 2021

לרצפת האגן שלום

התחלתי פיזיותרפיה של רצפת האגן
בשביל בעיה שתמיד ידעתי שיש לי
ומעולם לא קיבלתי את הרושם שניתן לתקן
תמיד הייתי השבורה והמקולקלת והעצורה
ויאללה תשתחררי כבר ואחרי החתונה זה יעבור
וכל האנשים האלה שמרשים לעצמם
לשלשל ורבלית על מישהו אחר כאילו זה סבבה

וכאילו די הגיע הזמן
הגיע הזמן להסתכל על הפות שלי בגיל 26 לא?
לשאול קצת מה שלומה, להגיד לה שיהיה בסדר
ואולי גם להאמין בזה בעצמי

אז, doctors orders כדלקמן
צריכה להתאמן כל יום כדי שנוכל אולי בעוד חצי שנה
להסתכל לבפנים לראות מה נשמע
כי אנחנו לא יודעות, כרגע סגור
מה זה סגור, אכבר סגור יעני, סיכה לא תיכנס
לא יכולה לראות אם יש מחסום פיזי בכלל
והיא לא ניסתה לדחוף לי דבר
רק בעדינות, לכווץ קצר לשחרר ארוך
ולקנות מאמנים כמובן
שזה שם חמוד לערכת דילדואים בגדלים משתנים
וזה יקר פגזים משום מה וגיניסמוס זה לא בסל תרופות
עשר אצבעות לי יש והן מגיעות בחינם
רק חבל שבו זמנית אני צריכה לקחת את כל אמצעי הקשב שיש ברשותי
כדי שהפתיחה של ה0.5 מילימטר שהשגתי לא תסוג תוך 3 שניות
מסכנה שלי אני מבינה אותה, היא אינטרוורטית גם כן
אוהבת להישאר בבית מתחת לשמיכה שם הכי בטוח וטוב
אבל פעם ביום צריכה להציק לה וחורף עכשיו
'וזה יהיה יותר קל כשאת מגיעה לעירור'
שזה דוקטורית ל'צביטונת בפטמות תעשה לך נעים'

וזהו עכשיו החיים שלי הם לכווץ לשחרר
הייתי אובסס על זה בכמה ימים הראשונים
עושה כלים מכווצת משחררת
במשמרת בעבודה מכווצת משחררת
שתי הפעולות המחרמנות בעולם כמובן
אבל התשתי את עצמי ואותה והחלטנו יחד
שאפשר פעם ביום ולא צריך להתחרפן
כי האנאליות הבלתי נסבלת הזו היא חלק גדול מהעניין
אז החלטתי לקחת אותה באיזי
וביקשתי ממנו לעזור לי גם לפעמים
זו נראית לי חוויה זוגית מקדמת ופורייה
כאילו וגם קצת יותר כיף בשבילי סהכ

אז בפגישה השנייה אשפית רצפות האגן לא נזפה
אבל אמרה שנשמע שלא עשיתי הרבה עבודה
כי עוד אין מאמנים כי אנחנו בעוני וחלב סויה זה יקר
אמרתי לה שאני ופותי בדיס כי נמאס לה מהגיפופים
ואני מה איתי מה עם חיי המין שלי
בדד אלך גם תפילה אין לי
רוצה כיף לא עבודה קשה
אמרה לי פויה ושהעבודה משחררת ואז יהיה יותר כיף
ואז אמרה לי שאולי יעזור להסתכל עליה מתכווצת ומשחררת
שלפעמים רואים אותה זזה חמודה שהיא
על לא עוול בכפה נתקעה איתי והיא באמת מגיע לה יותר

אז עשיתי את זה
והסתכלתי עליה, באמת הסתכלתי עליה, לראשונה
והיא חייזרית כזו אבל גם מעוררת אמפתיה
ואני צריכה לאחות בין חלקי המוח שלי
שגורמים לדיסוציאציה בין עצמי לבין איבר המין שלי
כי דקות ארוכות לא הבנתי מה עושים עם זה בכלל
הסתכלה עליי ואני עליה ולא ידענו על מה לדבר 
או אם יש לנו משהו במשותף
ושמתי טיימר ל5 דקות והתעקשתי, רק 5 דקות
ועשינו את זה
כיווצנו והרפינו
וראיתי אותה נרגעת קצת ומבינה שהיא במקום בטוח
וזה באמת עזר ועכשיו אנחנו חברות
צעקתי לה כל הכבוד ושהיא נסיכה
והיא אמרה לי פוסטמה את מדברת לעצמך

אני חושבת שזו תחילתה של ידידות מופלאה

יום שלישי, 7 בדצמבר 2021

זה סופו של כל בלון

שתבלע אותי הרצפת שיש המנוקדת משנות ה70 שמונחת מתחתיי
אני חווה רגעים כל כך תהומיים של ייאוש שמתפרצים בשניות
דוחפים את עצמם לתודעה העמוסה ממילא, כמו רכבת ביפן
הם אפילו לא באים אליי במילים, לא קלים לי לפיענוח
כמו שהם עוצמתיים ושתלטניים ולופתים את האמיגדלה המסכנה
ומשאירים אותי חלולה ומרוקנת ומיואשת וחסרת כל רצון לכל דבר

רוצה לישון

יום שבת, 27 בנובמבר 2021

צאי לטייל

יש לי מחסום שפתי בכתיבה
עם שפה שלא מספקת לי את כל המילים הנכונות
מה אם נאחד את כל השפות כדי לקבל את כל המילים
ונדבר כולם בשפה אחת עם כל המילים שצריך

אז, with that said,
אני מנסה לנתח איך הגעתי למצב בו עצות מאנשים קרובים אליי
ממשיכות להיות עצות שפשוט לא קשורות אליי בשום צורה
כאילו אני באמת לא מבינה איך מתקרבים לבני אדם יותר
אם יש איזהשהוא מחסום אינהרנטי בין אדם לאדם שפועל כמו מגנט
ודוחף אחורה ברגע שמנסים לקחת צעד קדימה

אני מרגישה שאני מחזרת אחרי הרבה אנשים והמאמצים שלי בלתי נראים
אתמול ליטרלי הייתי בטלפון שעתיים שלמות (!) כדי לסייע לחברה
ואיכשהו הצליחה לעקוץ אותי בין השורות באיזה משפט (שאני תפסתי כ)פאסיב אגרסיב
ובמקום לעצור שניה ולהתעכב על זה ולשאול על כוונת המשורר
כדי לגרום לעצמי להבין שזה לא סבבה לדבר אליי ככה ושצריכה לשים גבולות
הרגעים הקטנים האלה מתמוססים לי בין האצבעות, תמיד רק בדיעבד

אז כתבתי את הפסקה הזו ופשוט הקלטתי לה הודעה כי מיציתי להיות האדם הזה
שמתנחמד ומחייך ומכיל ואוהב
ואני צריכה לאמן את השריר הזה ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא

אני גם חווה דחיות קטנות ביומיום שלי שלא יודעת מה לעשות איתן כל כך
כי אם אני מתאמצת ומקבלת דחייה כנראה שזה לא היה מספיק, או שאין עניין מהצד השני
ו'לא היה מספיק' זה רעיל מאוד ומוביל לחור שחור של אשמה וערך עצמי נמוך
אז אני נותרת עם מסקנה שאין עניין מהצד השני

מרגישה כמו ברירת המחדל של כולם והכל
מתי אהיה ברירת המחדל של עצמי?

יום שבת, 6 בנובמבר 2021

רואה שחורות ומבושמת קלות

כשאין וויד צריכים להיות יצירתיים
אז אני בברנדי אלכסנדר מספר 3
ואכלתי בשר מפורק מעל הקרש חיתוך כמו אנטילופה
סתם, לאנטילופות אין קרש חיתוך
אני שמחה שאני יודעת איך להכין את זה עכשיו
תודה לאני בת ה11 שטעמה את המשקה
והוא היה לה כל כך ט ע י ם שזכרה את השם
את כל שאר גיל 11 אני לא זוכרת
או בערך את הרבה מאוד מהחיים
אין קשר לאוברדרינקינג שעשיתי בגיל ההתבגרות
מה פתאום

אז אוקיי
מחר יום ראשון
וזה ממש הופך להיות לי דחוף
הלהתפטר של העניין
כי נתתי צ'אנס ואז עוד כמה
כי מי אני אם לא שטיח כניסה בלוי
וניסו לשחד אותי בעזרת משכורת
עכשיו, נשמות, די
דייי די
אז מה אם אתם מביאים לי כסף
אני הפריווילגית יכולה למצוא את עצמי מסרבת לו
והולכת לעבוד במקדונלדס
למה? כי במקדונלדס יש ריח של צ'יפס
וחלומות שהתנפצו
ואני בדיוק צריכה את הוויב הזה עכשיו
ולא את להיות עובדת חרוצה ואחראית
כל הבומרים בחיי אומרים לי שככה זה
ככה החיים
סובלים סובלים ואז מתים
אז לפחות תרוויחי כסף בדרך
אבל בשביל מה זה טוב אף אחד עוד לא הסביר לי
מצרכים אני יכולה לקנות גם עם שכר מינימום
או חצי משרה רחמנא
וגם מה אתם חושבים שעשיתי בכל שאר החיים שלי
לא סבלתי? נהניתי? חחחחחחחחח
וקצת נגמר לי הלסבול
ונגמר לי גם מהפצועה שאני עובדת איתה
שהשמש הירח והכוכבים לא יודעים למה הסכמתי בכלל לחזור לעבוד איתה
וגם מהבוס שחושב שהוא עוד קצין
תוציא את המוצץ מהפה דבר איתי עוד 10 שנים
הדממה המוסכמת שיש במשרדים
שלוחשת לי באוזן 'זה מה יש'
ומקפיאים אותנו כדי שנתנוון קצת לאט יותר
כמו חדר מתים, להאט את הריקבון
באתי עם ריקבון מהבית חמודים

האקס-שותפים/עריצים שלי התארסו
וזה עשה לי תגובה ראשונית של מסך שחור
כמו בפיג'מות המסך של גרי, מסך שחור מסך שחור
כי לא הבנתי למה רשע וטוב לו
ואז נזכרתי שלא באמת טוב לו ולא לה
אבל אני עוד במסך שחור כי אני בוחשת במחשבות
אחרי הפוסט הנרגש עם התמונה המתוזמנת והשפתיים
כמה שפתיים צמחו לך אישה
וזהו הם שמחים ומחייכים ואני לא מצליחה שלא לעקוב
אני חייבת לצפות בסרט הזה
לא יכולה שלא לדעת את הסוף
ואני מאחלת להם רק רע בגדול
עוד חודשיים פוסט מהחתונה
ואז עוד מעט פוסט עם בטן וכלב
ועגלה ומשבר זהות

נגמר לי הברנדי
ותכף גם היום
פתחתי עוד בלוג בישרא רק כדי שגם הוא ישתין עליי בקשת
למה רק אני מחוץ למועדון
מתלהב עליי שיש לו שגיאה פנימית
לכולנו אחי
תתן לי להיכנס

בחירתה של סופי
עוד ברנדי או עוד בשר

יום רביעי, 20 באוקטובר 2021

מיואשת

מרגישה שאסור לתת לי לקבל החלטות
אולי צריכה אפוטרופוס
אולי עוד צלקות
אולי לקבור את עצמי
מתחת להריסות הבניין שהוא החיים שלי
מרגישה שאין לי עתיד
לא ביחד, לא לבד
הכל מתמוסס
יחד עם האושר שייחלתי לו
וכמה ניסיתי לא לבנות עוד מגדל
לתת לחיים לסחוף אותי איתם
אבל בניתי
לאזעזל, בניתי
וזו אשמתי
ועכשיו צריכה לרסק אותו שוב
להשאיר אבן פינה
שתזכיר לי מה היה
ומה יכול היה להיות

יום רביעי, 13 באוקטובר 2021

טיוטה

כאילו, אלה החיים?
אנחנו לא זוכים באיזה do over מרענן?
לקבל החלטות יותר משמעותיות?
למה כל פעם שאני נכנסת לפייסבוק 
ורואה מישהו חמוש בתעודה וחיוך מפלח פנים
יש לי צמרמורת במורד העורף
האשטאג שמחת זקנתי
זה והתואר הארור שסיימתי בעקשנות
מתוך איזו עננה מעוורת
בה חשבתי שיש לי משמעות