לפעמים אני מתעוררת מהשינה ומתחילה לבכות
ואז אני צריכה להלביש פרשנות על הדמעות
כי מוקדם מידיי בבוקר בשביל זה, מוח ארור
החיים התקועים שלי ממילא נתקעו עוד יותר
ונותרתי עם מחשבות, רצונות ודכאונות לא ממומשים
אני לא חושבת שהכל יהיה בסדר יותר
אני לא מסוגלת לשאת את הדחייה
זה גדול יותר מכל תחושה אחרת שאני חווה
זה מקטין אותי וגורם לי להרגיש לא שווה
גם בעיניי, בעיקר בעיניי
ואלה העיניים הכי ביקורתיות שאני מכירה
לכי תשלימי עם עצמך שאת כלואה בין קירות
לכי תקבלי את הגוף שלך אחרי ימים של רביצה
וימים ארוכים יותר של שנאה
אני חייבת להפסיק לעשן ולהתחיל להתמודד
וכנראה הדמעות האלה הן רק ההתחלה
כי יש דיסוננס מוחלט בין מה שאני מרגישה ביומיום
לבין מה שאני מראה כלפי חוץ
למה אני רודפת אחרי מישהו שלא רצה אותי אף פעם
כאילו אני מרגישה זו שמתעללים בה, אבל אולי ההיפך הוא הנכון
אני רוצה לקחת אנשים ולהכניס אותם למשבצות שלי
להבין אותם דרך המציאות שלי
אולי אני אשמה, גם תראי איך אני נראית
בטח שאני אשמה
גועלית
כלבה
טיפשה
מכוערת
שמנה
אף אחד
לעולם
לא יאהב
אותך
