יום ראשון, 28 בפברואר 2021

נחיתות ואבק

קצת נמאס לי מהעוקצנות שלך ומההטפות
מתבהר לי יותר ויותר כמה את רעילה לי
כמה לא אכפת לך באמת ממי שאני ומהמקום שלי בחיים שלך, או של עצמי
וכמה החיים של שתינו הפכו להיות לתחרות

כמה חברות אני פוגשת כל היום וכמה אני עובדת ועושה וכמה אני לומדת וכמה כולם טובים כולם כולם מושלמים החיים שלי נפלאים אין סוף לכמות הפלא והנצנצים שהמציאות מרעיפה עליי יאו יאו אני מושלמת וכמה אני גם יפה ותראי כמה כסף יש לי אני קונה רק אורגני ורק נטול פחמימות והסוכרזית הזו עלתה לי כמו משכנתא אגב אני בדיאטה אבל היא לא דיאטטית אנחנו אוהבות את עצמנו ואוכלות רק 1200 קלוריות ביום אגב מה איתך את עוד במערכת יחסים בלי כספומט ועדיין פיטרו אותך מעבודה ואת מבינה שלא תתקבלי לתואר שני? חחחחחחחח את אבק אדם אבל אל תדאגי יהיה בסדר רק תאמיני בעצמך ותשחררי את הלסת

נחשי מה?
את מתישה יקירתי
את מתישה את כולם
ואת על 400 כל הזמן
עד שהמציאות מתערערת שוב
ובגלל זה אני שונאת לחזור הביתה

יום שבת, 27 בפברואר 2021

איזון

אני צריכה
למצוא איזון
בין החיים המונוטוניים
לבין הסטרס האינסופי

יום שלישי, 16 בפברואר 2021

תמיד גשום לי ביום הולדת

 ואני מעריכה את זה

ויזואליזציה אגרסיבית ומשמעות הקיום

יש לי ויזואליזציה מנטאלית אגרסיבית כבר חצי שעה
של לדפוק את הראש המטומטם והדואב שלי בקיר
עד שהוא יפסיק לכאוב ולדאוג ולכתוב 
מילים על גבי מילים
חסרות משמעות כולן
התהליך המייגע הזה גורם לי לפקפק בעצמי
כי השאלות האלה כל כך נוקבות
וכמה פעמים ברצף אפשר להוכיח
שאת בסדר, את באמת בסדר
את לא מתחזה ולא פסיכוטית ולא דלוזיונלית
את באמת בן אדם שרוצה את העתיד הזה
ואז עוד שיט? ועוד שיט. וקצת עוד שיט.
ולכי תכלכלי את עצמך עם לימודים במשרה מלאה
אוי כוס אומו הכל

יום ראשון, 7 בפברואר 2021

התחנה הבאה

אז אני פותחת את הבלוג הרבה
בעיקר כדי לבהות בדף לבן
אין לי תיאבון או תחושת צמא
המחשבה הראשונה שלי ביום
סובבת סביב שנאה עצמית
ואז מכינה קפה בוכה
ומלטפת חתול בוכה
ואני שונאת את עצמי ואת הכל
שוב
שוב.
יש אצלי מחזוריות נוראית
של התקפי דיכאון
ואני לא יודעת מה זה אומר

יום שישי, 5 בפברואר 2021

יום ‏עסל

איזה איף מתמשך ואגרסיבי.
יום מרוקן נפשית ותוכן ורצון. 
ביליתי את רוב היום בלבהות
ולשנוא את עצמי, מתחביביי. 
הרבה זמן לא שנאתי את עצמי, 
לא כל כך אקטיבית בכל אופן. 
ניסיתי לתפקד בדמות מטלות
וחתכתי איזה סלט עגמומי
עם מלפפון שהתחפש לצימוק
וזה בערך היה הפיק של היום.
מצלצלות לי האוזניים המזויינות
ואני תוהה על קנקנו של עולם.
האם אני קלישאה דפוקה?
איך קורה שמחשבה אחת
ממוטטת לי את המציאות כולה.
אז ביקשתי ממנה עזרה, 
והיא באמת עזרה. לפחות נדמה כך.
אבל אני חסרת התועלת,
שחורקת שיניים כבר חודש
רק מהמחשבה על להיכשל
לועסת את הטקסט עד שמתמוסס
כמו מסטיק בזוקה שלעסו שעה יותר מידיי.
ואז ראיתי אותה כותבת את הכל, 
סיפור חיי ב30 דקות, 
וצפיתי בו נרקם בקוהרנטיות אינסוף. 
פעם סיפרתי למישהו בצ'אט אנונימי
שאין לי זכות להרגיש רע עם החיים
ושאני רק רוצה את ההזדמנות
לאבד את השפיות שלי סופית
אני רוצה לתלות שלט' תכף אשוב'
על דלת האונה הפרונטלית
ולתת לעצמי קצת נחת מעוגנת בשיגעון.
בוחן מציאות תקין my ass.