יום מרוקן נפשית ותוכן ורצון.
ביליתי את רוב היום בלבהות
ולשנוא את עצמי, מתחביביי.
הרבה זמן לא שנאתי את עצמי,
לא כל כך אקטיבית בכל אופן.
ניסיתי לתפקד בדמות מטלות
וחתכתי איזה סלט עגמומי
עם מלפפון שהתחפש לצימוק
וזה בערך היה הפיק של היום.
מצלצלות לי האוזניים המזויינות
ואני תוהה על קנקנו של עולם.
האם אני קלישאה דפוקה?
איך קורה שמחשבה אחת
ממוטטת לי את המציאות כולה.
אז ביקשתי ממנה עזרה,
והיא באמת עזרה. לפחות נדמה כך.
אבל אני חסרת התועלת,
שחורקת שיניים כבר חודש
רק מהמחשבה על להיכשל
לועסת את הטקסט עד שמתמוסס
כמו מסטיק בזוקה שלעסו שעה יותר מידיי.
ואז ראיתי אותה כותבת את הכל,
סיפור חיי ב30 דקות,
וצפיתי בו נרקם בקוהרנטיות אינסוף.
פעם סיפרתי למישהו בצ'אט אנונימי
שאין לי זכות להרגיש רע עם החיים
ושאני רק רוצה את ההזדמנות
לאבד את השפיות שלי סופית
אני רוצה לתלות שלט' תכף אשוב'
על דלת האונה הפרונטלית
ולתת לעצמי קצת נחת מעוגנת בשיגעון.
בוחן מציאות תקין my ass.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה