אבחון על רגל אחת

"היי, את מבינה בדברים כאלה... מה ההבדל בין פסיכופט לסוציופת ?"

- "זה אותו דבר, למה?"

"אני חושב שאני פסיכופט. את במקצוע הנכון אם את איתי".

אם יחסי המטפל-מטופל שלי איתו לא היו ברורים עד עכשיו, נדלק עליהם אור זרקורים עצום.

- "אני לא המטפלת שלך, אני בת הזוג שלך. אתה חייב ללכת לטיפול כדי לקבל אבחון מתאים".

"כן אבל נגלה את זה במוקדם או במאוחר, כשנגור ביחד".

הרגע עשיתי לך הרצאה של שעה (לפי בקשתו) על כמה מחורבן התנהגת שהיית אצלי, עד כמה זה ערער אותי מהבחינה הזו בנוגע לקשר שלנו, ולעתיד שלו. וזה מה שאתה אומר? בואי תגורי איתי כדי לבדוק שאני פסיכופט?!

למה אני נשארת? 

ילדה ארורה.

חלומות

השבועיים האחרונים היו מעין ספירלה של אפיסת כוחות ודכדוך מלנכולי.

אין לי כוח להרים את עצמי למעלה, ואין לי מהיכן לשאוב השראה.

אפילו החלומות שלי חוזרים על אותן מחשבות, אותן תחושות. טוחנת מים. כאילו לא מספיק לי בשעות הערות כל הבולשיט הזה, אז גם כשאני מחפשת מפלט בשינה זה רודף אותי. ועל זה נאמר -

אז במקום לשבת על ה47 עבודות שיש לי לעשות ולהשלים 30 פרקים בכל הקורסים שלי (השני הוא לא הגזמה), 

אני משחקת PUBG ומעמידה פנים לעצמי שאני בסדר.

הכל בסדר.

כיף לי.

זהו, לקחו את הבית

ולא נתנו זמן להיפרד. נבלות.

אולי חשבו שזה כמו פלסטר, יעשו את זה מהר ולא יכאב.

לא עבד.

נלחמת בשיניים

לא מוכנה לעזוב את ישראבלוג. לא מוכנה לשחרר מהקהילה המקסימה, מהנוחות, מהבלוגים אחריהם אני עוקבת ומאלו העוקבים אחריי.

אז נלחמת בשיניים, מחפשת מקושרים לערוץ 10 כדי לשלוח להם מיילים, ואולי המלחמה תעבור לפייסבוק אם לא אראה שם מענה.

כן, יודעת שאני אנונימית. ויודעת שלהיחשף ככה בפייסבוק יכול להוות לי אי נעימות כזו או אחרת.

אבל בכנות, אני לא מתביישת ולו על מילה אחת שכתובה כאן. הכל אני. ומי שמכיר אותי מקרוב גם יודע.

אני רוצה לשמור על המקום הזה, הקהילה הזו. הקהילה העוטפת והחמה הזו. חבל שמקבלי ההחלטות לא רואים את זה.

מה מחכה לנו בחוץ? אינסטגרם ופייסבוק וסטורי? עולם של לייקים ופוטושופ ופרסומות ושקרים?

אני מכירה את העולם הזה, הצבוע והמנוכר. וסולדת ממנו. 

אל תקחו לי את ישרא, בבקשה מכם. אל.

הפוסט המקורי כאן.

מקווה שכולכם תעשו כמוני, אולי מישהו ישמע אותנו מתוק הריק.

שמיים

השמיים נורא יפים הלילה.

הרגיש לי חשוב לציין את זה.

כמו שהרגיש לי חשוב לעמוד באמצע הרחוב ולבהות בהם דקות ארוכות.

הייתי נשארת עוד, אבל התגנבה אליי המחשבה של 'מה אם מישהו יראה אותי'. אז קטעתי את הרגע הזה באיבו.

אני מצטערת על כך, כי השמיים נורא יפים הלילה.

ואולי מחר לא יהיו כאלה.

אח תאום

לאחר שעמלתי על עיצוב הבלוג החדש, אני דיי מרוצה ממה שיצא - ומכמה קרוב יכולתי להגיע לעיצוב של הבלוג הישן בישראבלוג (אגב - כאן).

גיליתי שיש כאן קהילה מקסימה, לכן החיסרון מהפוסט הקודם הפך ליתרון.

לא נוח כמו שהיה בישראבלוג, אבל אולי הכל באמת עניין של גישה מכאן והלאה. אני יכולה להמשיך ללון על כמה שהכל לא אותו הדבר, ומצב שני אני גם יכולה לראות בזה כפתיחת דף חדש, מרענן, שונה.

אז נכון, אולי העיצוב מנסה להידמות לקודמו, אבל זה רק בגלל שמאוד אהבתי את העיצוב שם. מה שפחות התחברתי אליו הייתה התקופה הנוראה שפקדה אותי מאז אוקטובר שעבר, שהשפיעה לי על כל תחומי החיים. אותה תיעדתי היטב.

מאחר ואני רוצה לעבור שיפור ברמה האישית - נפשית, אולי השינוי הזה הוא באמת צעד טוב.

ואולי זה דיסוננס קוגניטיבי במלוא הדרו.

בכל מקרה, whichever it is, אני משלימה עם העניין.

אשמח אם פליטי ישרא כאלה ואחרים יגיעו לומר לי שלום בתגובות כדי שאוכל לאחד את היפים והטובים שלי חזרה ברשימת הקריאה שלי. ויותר מזאת, אשמח אם דמויות חדשות וותיקות כאן יקפצו לומר שלום גם הן.

לחיי שינוי משמעותי וגם לא.

פליטת ישרא

מחפשת את ביתי החדש.

בונוס כאן - אפשרויות עיצוב אינסופיות.

חיסרון - לא מוצאת 'דף בית' קונקרטי עם עדכונים חדשים בבלוגים, כנראה שאין כזה?

החקירה נמשכת.