הד

אני בחרדה

כי מחר קורה חדש

ואין לי מספיק בגדים להתלבש שבוע ברצף

וגם תחבורה ציבורית ולקום מוקדם ממש

אני רוצה להיות כבר אחרי

כל כך ריק בתוכי

אני לא מרגישה דבר

אני שונאת אותך ואת כל מה שאת מאמינה בו

תיכחדי אינשאללה

כל דבר שיוצא לי מהפה

'המחשבה שלך חולה

את לא בריאה תלכי לטיפול

מה דעתך על לנקות מדרגות

בטוח לא קיבלו אותך במשרה'

וואי. וואי.

תיכנסי לי

לתחת

ילדה מזויינת

וארורה

ואני גם הטיפשה שבכלל מדברת איתך

מתי אלמד

ליטרלי התחלתי את היום מליפול על התחת במדרגות ואני מרגישה את ההד בגוף ובנפש

לונג טיים נו סי

יפה שאת, רוצה משהו לאכול?

בדיוק באת מהדרך, תני לי להציע לך משהו

את נראית כל כך רעבה וצמאה

רק משהו קטן לא? אפילו לא פרי?

אני יכולה להכין לך משהו טעים ב2 שניות

מה לגבי פופקורן? בייגלה? סוכריות?

יש לי פה בננה בדיוק מוכנה לאכילה

אני יודעת שאת אוהבת בננות, תאכלי

אני לא רעבה, תודה על ההצעה

...טוב, אני מפשירה לך קינוח טעים ואני לא נותנת לך ללכת עד שלא תאכלי אותו

משחררת שניה מהחלחלה שעברה בי שנתת בי בוסה בצוואר

ולפתת אותי קרוב והתחלת לבכות שאני לא אעזוב אותך לעולם

אני אפילו לא נגעלת ממך פיזית כמו שאני רוצה לברוח ממך

ומהאגרסיביות שמתחבאת מתחת לשטיח של nurturing ודיכאון

אימאלה את ההגדרה של גבולית וגם של בומרית 

ובעיקר של אישה שרוצה לשתות את הדם של כל האומללים הסובבים אותה

אז הפשרת לי את הקינוח

ולי היו רק עוד 5 דקות אצלך ובכלל לא סיימנו את המטלה

בעיקר כי רק אני עושה אותה ואת עומדת מאחוריי ואוכלת לי את המוח בלי בושה

וגם ככה אני יוצאת ממך עם רצון לקרצף לעצמי את העור

אז דחפת לי את החרא הזה והתחננת וייבבת שאכניס את זה לפה

ולא יכולתי להתמודד יותר

ובמקום לזרוק לך את הצנצנת החצי קפואה על הרצפה

שגנבת מבר מצווה לפני חצי שנה ונשארה לך במקרר עם אחיותיה 

ולהכריז שנמאס לי ממך ושכף רגלי לא תדרוך כאן יותר ושאת בלתי נסבלת,

אכלת את זה בשני ביסים ואמרתי תודה וארזתי את עצמי

ובדרך הביתה כל כולי נזכרתי איך זה לאכול בכוח

רציתי לעצור בשולי המדרכה להקיא

כי זה עמד לי בגרון של הנפש וגם בגרון הפיזי

ותוך שנייה חוזרת המחשבה החולה והמוכרת של איך לשרוף את זה

כמה צעדים יש לי עד שאגיע הביתה וכמה חם היום

וכמה קלוריות שווה כל גרם מדרגות שאעלה

והאשמה השורפת מבפנים

ובולמוס האכילה של אחר כך

כי אף אחד לא יגיד לי מה להכניס אליי חוץ ממני

אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי

את והפאסיב אגרסיב והמרמור והחולניות והדיכאון שיש לו ריח

באמת שאין לו ריח כמו שלך יש פה שיוצאות ממנו המילים הכי מרתיחות

בחיים שלי לא הייתה לי פחות אמפתיה לבן אדם שמדוכא ככה

אבל מתישהו אני צריכה להגן על עצמי

וזה לא הגיוני שאני חוזרת ככה מיום עבודה

הדייר הזה הוא אני

יש לי בעבודה דייר אחד

שהוא פשוט אני עד גיל 24

ועושה לי עצוב שאני אעזוב אותו

כי אז אני אהיה עוד נוטשת לאוסף

והוא לא שם ברמת ההחלמה

אבל הוא מסכים איתי

ויודע שאני מבינה אותו

והם לא מרשים לי להישאר רק איתו

ואני חושבת שמקום העבודה המטופש הזה

רואה רק את טובתו הבירוקרטית

בין אם מול המדריכים ובין אם מול הדיירים

היום עשו לי שיחת נזיפה

על זה שביטלתי פגישה אחת

כדי לראות את סבתא שלי בבית חולים

אולי בפעם האחרונה שאראה אותה

ועל כמה שהרגשות שלי פחות חשובים

מהרגשות של הדיירים, או חלילה של הצוות

כי אני יכולה להתגבר על דברים שהם לא

והמשפט הזה שיצא לה מהפה

כל כך חוטא לבריאות הנפש לדעתי

כי אני לא מעל מישהו אחר

רק כי פסיכיאטר לא הדביק עליי תווית

או רשם לי כדור ואמר כמה פעמים ליטול

אני בן אדם וגם הם ולכולם יש נפש

ואת פרצוף תחת עם תסביך אלוהות ושליחות מדומה

שמנהלת מקום שאמור להכיל ולעטוף

ולא לסמן מי בריא מספיק ומי לא