אז נוריד את בלוגגר מהמדף וננגב את האבק
לא כתבתי כבר תקופה, אני בטח חלודה כמו המפרקים שלי בפאתי גיל 30
בעיקר הגעתי כדי לפרוק (אובייסלי?) על אמא שלי (אובייסלי!) the bane of my fucking existance
כרגע דרך ההטרדה העיקרית שלה היא במייל ומידיי פעם בקשות חברות מאנשים אקראיים שהיא מכירה
אני המזוכיסטית, למרות שהיא כבר נחסמה ועברה לספאם במייל, אני בודקת את הספאם בקצב שלי
איכשהו זה עושה הבדל כשאני בודקת בעצמי, כשאני לא מקבלת את הבועה הזו בטלפון ורואה את ה2 שורות הראשונות של המייל שמתחילות ב"אמא שלך אוהבת אותך ואנחנו צריכות לדבר" וחוטפת התקף זעם / חרדה תלוי ביום
זה נחמד לבחור מתי אני קורסת רגשית ולא שזה יקרה לי סתם פתאום בסופר בין הגבינות לקפואים
אין לי משהו חכם לומר
גם לא משהו מעניין
מרגישה שהשתניתי
כנראה לטובה? הזמן יגיד
מאסתי בבני אנוש שמרשים לעצמם לדרוך רגשית על אחרים
took me long enough
ולצד זאת שבורה רגשית מהבור ההורי שנפער בי מחדש, בתצורה חדשה
גם האבא שלי נתלש, גם הוא מנסה לחזור בחזרה
ולי כבר נגמר