חלומות

השבועיים האחרונים היו מעין ספירלה של אפיסת כוחות ודכדוך מלנכולי.

אין לי כוח להרים את עצמי למעלה, ואין לי מהיכן לשאוב השראה.

אפילו החלומות שלי חוזרים על אותן מחשבות, אותן תחושות. טוחנת מים. כאילו לא מספיק לי בשעות הערות כל הבולשיט הזה, אז גם כשאני מחפשת מפלט בשינה זה רודף אותי. ועל זה נאמר -

אז במקום לשבת על ה47 עבודות שיש לי לעשות ולהשלים 30 פרקים בכל הקורסים שלי (השני הוא לא הגזמה), 

אני משחקת PUBG ומעמידה פנים לעצמי שאני בסדר.

הכל בסדר.

כיף לי.