עברו שבועיים וחמישה ימים מאז הפרידה
שבועיים וחמישה ימים שמרגישים לי כמו היום הארוך ביותר ביקום
עוד ממש מעט יעבור גם חודש, ובהמשך גם חודשיים ושלושה
וכבר לא יהיה לגיטימי בעיני החברה להיות באבל על מערכת היחסים
ואצטרך למצוא זהות אחרת, שתתאים לכולם, שתהיה הגיונית
שלא תוביל לשאלות מרגיזות או חלילה לאנשים לומר לי שאני מגזימה
שעד החתונה זה יעבור ושתראי איזה יפה וחכמה את מה חסר לך
איך אני שונאת את 'מה חסר לך', באמת בכנות מתעבת אותו
כי מה הכוונה ב'מה חסר לך'? מה אני רשימת מכולת?
עיניים אוזניים אף פה - צ'ק, כוס ורגליים - צ'ק, דיכאון בתפקוד גבוה - צ'ק
מה חסר לי? לא יודעת, רצון לחיות וכאלה. הורות מכילה ותומכת.
אמון באנשים. רצון להפוך לחלק מתפקד בחברה. בן הזוג שלי.
הגברת הראשונה מנסה לעשות לי שיחות עידוד כאלה של את יכולה,
את תעשי ותצליחי ותראי אותך את אדם מוצלח והכי חשוב שתתחתני עם כסף.
והמוח שלי עטוף בנייר צלופן כדי שלא יחדרו אליו המילים המחליאות,
אלא רק יעברו לידו עד ששטף הדיבור יפסיק.
אני בכלל לא מצליחה להבין איך להתגבר על האובדן בכלל, ואנשים סביב
פשוט מרשים לעצמם לבנות לי תכנית של איך להכיר את הזין הבא.
תעשי פה ותלכי שם ותוך גג שנה מהיום תפתחי טינדר ואם את לא פותחת אני אפתח בשמך.
סליחה ומחילה מכבודכם, אני סבורה שכולכם קצת מבולבלים
כי, מבזק חדשות, אתם א' לא עוזרים בשום צורה, וב' פשוט חלאות אדם אגוצנטריים.
קחו את הרצונות המעוותים שלכם ותדחפו אותם לתחת ואל תנסו
לגרום לי להפוך למה שאתם רוצים שאהפוך לו.
הפער בגרסא שלי מול הגרסא של העולם כל כך גדול,
עד שאני חושבת שהתוכנה שלי לא תצליח לרוץ יותר על מערכת ההפעלה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה