כמה בכיתי
ובכיתי ובכיתי
על כל מה שאני
ומה שאני לא
ועדיין בוכה
וצריכה לא להתחיל את השבוע הקרוב
צריכה לא להתקיים
צריכה שיוותרו עליי
כדי שאוכל לוותר בעצמי
איך זה שאתה כאן בשבילי בכלל
איך זה הגיוני אחרי כל ההיסטוריה
והכעסים והנטישה והניתוק והמשקע
איך העזתי לפנות אליך עם התהום
ואיך הצלחת להכיל אותה בכזו מיומנות
עירסלת לי את הנפש, החבוטה
המדממת
אני מפחדת מאיתנו
אני כל כך אוהבת אותך
אפילו לא באובסס, לא כמו פעם
לא ברכושנות נוראית וקנאה
אני חושבת שיש לך את המפתח
ואני חושבת שאתה יודע את זה
אני לא רוצה להיות שלמה, רוצה להישאר שבר
שהמקום שלו ילך ויתמעט בחיים שלך
עד שתהיה שלם בעצמך
ותתן לי לשקוע לתוכי
ותיקח איתך את המפתח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה