להתאבד הוא בערך משהו כמו 50% מסך התעסוקה המחשבתית שלי בשבועיים האחרונים.
איך אעשה ואיך ייראה ומתי, כמה זמן ייקח לי למות, ומה בעצם עוצר בעדי.
הדבר המפחיד הוא שמעולם לא הרגשתי שבאמת ייחלתי לכך, כמו בתקופה הזו.
לא מצליחה להתמודד עם אף מחשבה. לא יודעת מה לעשות.
מגיעה למסקנות לקוניות שלא מתיישבות בקנה אחד עם התחושות שלי.
'יהיה בסדר' למיניהם. לא יהיה בסדר, כרגע בתוך המוח שלי. לעולם לא יהיה בסדר.
ואולי זה דיאבולי ואולי זה עבר דרמטיזציה במוח הקטן הזה שרוצה רק מנוחה.
איך תהיה לי מנוחה מעצמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה