את כל הזמן מרגישה רע (או: ישרא עדיין לא עובד)

את כל הזמן מרגישה רע, ואת שואבת לי את הכוחות
כי אני מרגיש גם רע אבל גם את, אבל את מדברת על זה ואני לא
אז הכוחות שלי נשאבים אלייך, ולי אין במי להיתמך
אני לבד בעולם, אני גרוע בלדברר את התחושות שלי
אז יוצא שאני לבד ולא נתמך ואת ביחד ומאוד נתמכת
כך שזה לא שוויוני ואני לא יודע מה לעשות.
ממ. כן. סבבה.
אז נשארתי שוב בתחושה של אסור לי לספר דברים
לאף אחד
כי פשוט אי אפשר לתמוך בי כי אני שואבת כוחות
אז אני אמורה להיחנק עם החרא של עצמי
ולהעמיד פנים שהכל בסדר.
והכל לא בסדר, הכל גרוע. אני כנראה מאבדת את העבודה שלי,
אני לא מקבלת פידבק בכלל מהעבודה השנייה, וחברה שלי רק שומעת על כמה היא מדהימה.
כמה כולם סביבי מדהימים ומוצלחים וכמה אני לא.
התקשרו לברך אותה במיוחד היום, כמה שהיא טובה במה שהיא עושה
וכמה שומעים רק את השם שלה במקום העבודה
וכמה פידבק חיובי היא מקבלת מכולם.
ואני כלום, כלום. כלום. כמה עוד אפשר להרגיש כמו כלום.
אני משחקת במחשבה של לחזור להורים
כי לא יהיה לי כסף בקרוב, בשתי העבודות שלי
ואני לא יודעת איך אמצא עבודה נוספת לשלב עם הקיימת
ואני לא יודעת במה רוצה לחפש בכלל.
אבל העיקר שאסור לי לדבר על זה עם אף אחד
כי אז אני יוצאת קטנונית וזונה ששואבת מכולם אנרגיות על כלום.
אני לא יציבה רגשית, בכלל בלי סיבה.
זה לא שהחיים קורסים עליי.
זה לא שבן הזוג שלי אמר לי שאני שואבת ממנו כוחות, ומנגד לא מדבר איתי בכלל.
זה לא שאני לא מוערכת בשום מקום ע"י אף אחד.
זה לא שאני מפוטרת מעבודה בה השקעתי 4 שנים.
זה לא שהציונים שלי לא עוברים חתך קבלה בשום מקום.
זה לא שאני גרה עם שותפים.
סתם, סתם לא יציבה רגשית.