כשישרא לא עובד בשנייה שאני לוחצת פרסם פוסט

המצב ביש פשוט ביש
סיימתי תואר קולולו הידד
ונשארתי עכשיו עם הזין ביד
שום דבר לא נותר לעשות
רק לשבת בצל הסגר ולחכות
לחכות לעולם שיהיה יותר טוב
יותר מכיל, יותר מעניין
שיהיה אפשר ללכת על החוף
כי בינתיים אין לזה סוף
לא לקורונה הזאת
וגם לא לסבלנות המזויינת שלי

בקצרה, משעמם לי. משעמם לי מאוד.
אני כל כך עמוק בתוך השעמום שאני כבר מנתחת אותו אקטיבית,
כי הרי מה רציתי כל הזמן הזה? לסיים את התואר ולהתפנות לעיסוקיי.
אבל מה מסתבר, עיסוקיי אינם קיימים. אין אני, ואין מי לי.
כל דבר שאני רוצה לעשות "בשביל עצמי" מתפוגג ומתמוסס
תחת כנפיה הכבדות של הקורונה וחוסר המעש המשווע שפקדו את דלתי.
הכל משעמם, הכל. אם אני נוגעת בו הוא הופך למשעמם בדקות.
אולי יש בי מגע מקולל שמוציא את הכיף מכל דבר,
ואולי אני זונה צינית שלעולם לא תהנה מהדברים הקטנים בחיים, כמו ספר או אור.
אני מרגישה כאילו הדברים הקטנים מתגמדים עוד יותר אל מול הדברים הגדולים,
כמו תסביך העתיד שלי שקשר קשר עמוק בתסביך העתיד של כולנו ושל העולם.
אז כל עוד אני לא אקטיבית עושה צעדים כדי להפריך את טענת הבסיס שלי
שהיא כמובן יקרוס העולם והעתיד ואין טעם לחיות אז למה לנסות,
אני יושבת פה ומתבוססת בשומניי משל הייתי פסטה שמנת.
ועכשיו, הנה הקאצ' פה הבעיה: חוסר מעש מוביל לעוד יותר חוסר מעש.
חוט מחשבה אחד שיש לי הוא כזה, אני מאוד רוצה להשתפר בבישול ואוהבת לבשל.
אממה, אין לי תיאבון כי הכל מדכא.
אז מבחינתי לחם עם גבינה 5% שפגה לפני יומיים זה ארוחה מדהימה.
אז הלך החשק לבשל בלשון המעטה. הלך גם החשק לעשות פעילות גופנית כלשהי,
כי אם אני בתוך חוסר מעש ולא מצליחה לאכול מסודר, אני גם לא מצליחה להפעיל את הגוף הארור.
וזה תקף גם לגבי מדיטציות יוגות פילאטיסות עמייאתות שדורשות מהגוף הזה יציבה והתמודדות.
עכשיו מה, אני לא עושה ספורט אז אני מרגישה שמנה יותר מאי פעם.
ועם תחושת ההשמנה באה ההלקאה העצמית ויורד הליבידו, אז אני גוש א-מיני של שנאה עצמית.
כל הקולות סביבי אומרים לי לצאת להליכה לצאת לטייל בלה בלה בלה.
לאן אני אלך הא? יש הפגנות אינסוף סביבי, הכל מאדר פאקינג סגור ועדיין חם.
מבינה את הרציונל של לפחות לצאת מהבית, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לזה.
אז מה נשאר לנו? לקרוא, לשחק במחשב, למצוא תחביב חסר משמעות אחר.
כל זה מתחיל להצטמצם לי לתחילתה המופלאה של אפיזודה דכאונית נוספת,
ולמסקנה שאני לא יודעת איך עושים כלום בשביל עצמי כי הכל מרגיש לי כמו בזבוז של זמן.
אז מה אני עושה במקום? מבזבזת את הזמן בצורה אחרת.
שמישהו יסיים את זה בשבילי ראבק.