יום שני, 15 במרץ 2021

סליחה ‏שאני ‏קיימת

אין לי פרטנר לשיחה אז במקום לכתוב מונולוג לתוך הודעת טקסט ולצפות לתשובה שלא מגיעה ולבהות שעה בחלון וואטסאפ המזורגג ולראות את האונליין נעלם, אני כבר אכתוב את הכל כאן כי אני באמת לא מבינה כבר מה קורה וצריכה לפרוק כי אין מצב שאני נרדמת ככה גם אם יחבטו בי בראש עם שאריות הכבוד העצמי שנותרו לי. 
ממתי אני האישה הרעה שמנסה לדחוף אותך לשיח? לדחוף את הגבר החזק והחסון לדבר על הרגשות שלו? בחיים לא הרגשתי ממך כל כך הרבה גבריריות, זה חדש נורא ומוזר לי ולא חיובי בשום צורה. 
כאילו אני מרגישה שאני צריכה לשאוב ממך מידע כמו מבאר מים, להתאמץ כל כך חזק ולהזיע ולהיחתך, בשביל טיפה קטנה של מלל שלא מרכיבה אפילו חצי משפט ומשאירה אותי עם יותר סימני שאלה ממה שהתחלתי.
אני כל כך לבד בעולם, אני לא מרגישה אותך איתי. הקיום שלך הפוך משלי, לכאורה בלי סיבה מהותית בכלל. אז ברור שאני אחשוב שאתה מתחמק ממני בכוח כי אתה יכול, וכי בתפר בין הבוקר שלך לבין הלילה שלי זה חופר ומתסכל לשני הצדדים לדבר על כל דבר שהוא רציני.
מה, מה כבר ביקשתי אלוהים אדירים? שתגיד לי מה קורה לך בפנים? שתתן לי קצה חוט? גם אם אין לך מושג, תגיד לאזעזל פשוט תגיד שאין לך מושג ואל תשאיר אותי לחשוב שאתה מסתיר ממני משהו או לא רוצה לומר אותו.
אני שמה את הלב המזויין שלי על השרוול והולכת נגד כל האינסטינקטים של 'הוא יברח! תפסיקי לדרוש! תפסיקי להיות מטרד!' כי האמת היא, שאתה כבר בורח אז למה לי לשמור את הכל בפנים.
אני בהלם מההתנהלות סביב העניין הזה. הקלילות של להתנדף באמצע שיח כל כך קשה משל דיברנו על מתכונים ואודטה מחרפן אותי ונוגד ליטרלי את כל מה שאני מאמינה בו. במיוחד שאני ערה כרגע בשביל לנהל את השיחה ו2 בלילה ויש לי לקום מחר בבוקר כי אני בן אדם שאכפת לו כוס רב רבאק ערס.
אני לא זוכר על מה דיברנו.
אני אזכיר, 
אמרת לי שהפסיכולוגית שלך מבינה אותך יותר טוב ממני, שאלת אותי למה זה חדש לי האופן בו אתה מתנהל, גרמת לי לבקש ממך לעשות איתי דברים בכוח כי אתה לא רוצה. אתה לא רוצה. אתה לא. רוצה.
ובלעתי את הרעל הזה ואמרתי סבבה, ושאכפת לי, ושאני דואגת לך ולי ולנו, ואפילו לא לזוגיות הכושלת שאנחנו מנסים לנהל אלא לעובדה שאנחנו כבר לא חברים יותר.
אתה לא חבר שלי יותר.
לא אכפת לך ממני. אתה לא עושה שום מחווה שמראה לי שאתה רוצה להישאר בחיים שלי, בין אם זה לשאול מה שלומי או לשלוח לי בוקר טוב ובין אם זה להפסיק להשתמש בכל הפתולוגיות כעוגת שכבות של תירוצים ולספר לי מה עובר עליך. 
אז אתה מתחמק ממני ואתה מדוכדך ואני שואלת למה, ואתה לא יודע למה שזה לגיטימי, אבל אתה מתחמק ממני אז יש לי רק מספר מועט של השערות לגבי הנושא, או שנמאס ממני סופית ואני כמו יתוש סביב החיים שלך שצריך למחוץ, או שאני גורם הסטרס, או שאין לך כוח לשום דבר שיוצא לי מהפה ובמקרה כזה אני לא יודעת מה לעשות. 
וכוס אמק כי הקשר איתך חשוב לי כל כך. אבל אני לא יכולה להכריח אותך לקחת בו חלק. אתה צריך לרצות.
ולא נראה לי שאתה רוצה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה