חייתי בדלוזיה קצרת מועד בה הדברים שיש לי לומר עניינו מישהו
אממ
הלילות מתסכלים
בדממה הצורמת שלהם
ונשאר לי הרבה זמן למחשבות
של איך ומתי
בעיקר איך
שיהיה בלי כאב
שיהיה מרגיע
כמו ללכת לישון
וזה בסדר אם יתאכזבו
ואם יתגעגעו
וזה גם בסדר שיכעסו
או שיסיקו עליי דברים
זה בסדר
מרגישה הרבה פחות רע כשמסטולה
מצליחה לעבד, לנשום, להירדם
לא להתאבסס על האיך והמתי
"אני לא מבינה למה
הכל כל כך קל לאחרים
וכל כך קשה לבת שלי"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה