אני לא מבינה שום דבר
לא בטוחה למה אני נענשת
למה האינטראקציות עם הסביבה
מסתכמות לנדנוד ראש וצקצוק
על עצם קיומי
אז כתבתי לך שאני מתבאסת
שככה זה נגמר, בכזו פתאומיות
קטיעה אגרסיבית של החיים
בהחלטיות לא מתפשרת
והיום הייתי צריכה לנהל על זה שיחה
בעל כורחי בכלל
עם אנשים שגם ככה חושבים שאני חסרת עכבה
שאני עיוורת למצב
שפוגעת בעצמי בכוח
כי הרגשת את הצורך לקחת ממני את הערב הזה
לבודד אותי עוד טיפה מהעולם
ולהעניש אותי על זה שיצרתי איתך קשר
אז חסמתי אותך ל20 דקות ופתחתי את החסימה
כי אתה עוד חלק מההוויה הקיומית שלי
ואני כנראה כבר לא משלך
כמה נפגעתי וכעסתי והושפלתי ונעלבתי
אין לי מושג מתי אני אפסיק להרגיש ככה
אם בכלל
קשה לי עם הקור ועם השנאה
מרגישה אשמה בדברים שלא עשיתי
אות קלון על הנפש והמציאות
וכל הזמן בראש אני תוהה לעצמי
אם שוב נפלתי למלכודת הדבש
שאמרה לי את כל מה שרציתי לשמוע
עד שהפכתי למיותרת שוב
ומה הסיבה לזה בכלל? מה עשיתי?
מה פאקינג עשיתי לאחרים בעולם הזה
וכל הזמן אני צריכה לעבוד על עצמי
ולשנות אותי ולהיות מישהי אחרת
רק כדי שיפסיקו לדרוך על כל כולי
למה אני תמיד הטועה
פתטית
עלובה
לא ראויה לחום אנושי
אני אוהב אותך ואת בן אדם מדהים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה