אני ערה מאתמול ב10 בבוקר
עם הפסקת שינה קצרה בת שעתיים
אז איך לא חווים משבר קיומי
כי הסופש כל כך קצר ואני לא רוצה להתקיים הרי
וכל פעם המלחמה הזו להחזיר את עצמי לתפקוד
ואני מדממת ורוויה ומסטולה ומבולבלת ובוכה
חזרתי ממנו אחרי לילה חסר שינה לחלוטין
וכל הדרך חשבתי על כמה אני שונאת את המצב
בו אני צריכה לשקר ולסלף ולהתגנב ולהסתיר
כי זה מכניס אותי לסטרס ואז אני פקעת נוירוזה
אני מבולבלת קצת
לא מבינה איפה אנחנו נמצאים
הרגשתי מעין אווירה של קרירות-הולמת-סטטוס
ששטה על נחלי החרדה הקיומית והאוברט'ינקינג
ומצד שני הרגשתי אותך בתוכי לראשונה
וזו הייתה התחושה הפיזית הטובה ביותר שחוויתי
אני לא יודעת איך זה קרה, כן יודעת שניסיתי במודע
לשקוע לתחושה, לתת לה להשתלט עליי
פתאום לא פחדתי יותר, לא הרגשתי איום פיזי
הפות שלי הייתה כזה צ'יל לגבי המצב
וגם הנפש והלב והמחשבות
ואז חזרתי הביתה ובכיתי לתוך סיר שעועית במשך שעתיים
כי אני פגועה? מדוכאת? מבולבלת? כל התשובות נכונות?
אין לי תיאבון כבר כמה ימים
קצת רוצה להיעלם
או לחלופין
להיות חופשייה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה