"יתקבל בהבנה" עלק, גם כן אני והאמונה העיוורת שלי בבני אנוש.
מצאתי את עצמי לועסת את הסיטואציה שקרתה לפני שיצאתי מהבית, עד שהרגשתי שאני חייבת להוציא את זה לדף כי אז אולי, אולי, המוח שלי ישחרר ויגיד שלא צריך לעסוק בזה יותר כי כבר הכל הובא על הכתוב.
אני בעיקרון ספק זועמת ספק פגועה, בעיקר מבולבלת ולא מצליחה לחבר את הנקודות של הפאזל לכדי מה שהגענו אליו בערב יום העצמאות. כאילו אני כן מצליחה לחבר את הנקודות, זה לא קשה, את אוסף של חרדות מבושמות באגו מנופח ותסביך אלוהות קטן, ממש קטנטן ככה לא מורגש, תו ריח עליון כזה.
ועכשיו בקצת עצבים, כי גם לי מגיע. מה הסיפור שלך חתיכת נבלה? מה את רוצה ממני? מה את רוצה מהחיים האומללים דיים שלי? הפכת לסיוט הכי גדול שלי, אני לא מבינה איך זה קרה. איך הכל השתנה במהירות אינסוף, מצאתי את עצמי מחבקת אותך רק כדי לשמוע בקול חרישי את הצפצוף הכמעט אילם של מטען חבלה שמופעל על טיימר.
אני בהלם שהיה חודש אחד שהיה בסדר יחד, וגם זה כי הייתי בדיכאון הכי גדול שהיה לי מזה תקופה. פשוט יצאת מחליפת ה'חברה' וקברת אותה עמוק בארון, והחלטת להשתלח ולתקוף ולשרוט ולהרוס. כמו בבון.
אילוסטרציה
אני חושבת שבשנייה שאני והוא התחלנו להראות סימנים של חזרה, איפהשהוא שם התחלת להשליט טרור מבוקר על החיים שלי ועל הנפש. נבואות הזעם הבלתי פוסקות, הפציעות המילוליות, הone upping הבלתי נסבל, הגאזלייטינג האגרסיבי והזלזול המשווע בכל מה שאני ומי שאני.
טוב החלטתי שכדי להמשיך לכתוב את הדבר הזה אני צריכה אלכוהול.
done. ברנדי אלכסנדר לפרצוף, אחרי 15 שנות כמיהה.
האמת שאני כבר מרגישה יותר טוב, מתוך הפרקטיקה של לכתוב את האמת האובייקטיבית והבלתי מעורערת. כי כאן, היא לא יכולה לערער אותה. כאן הכל הוא האמת. שנכתבה על ידי, nonetheless, ולא על ידי האצבעות המרושעות והשקרניות והמניפולטיביות שלה. פה אף אחד לא יגיד לי שזו לא הפיצה שלי במקרר, או ישלוף לי את הטבק שלי מול העיניים, או יגיד לי שאני מכורה לדברים שעושים לי לא טוב וביניהם בן הזוג שלי. כמובן בגלל זה אני רוצה לעבור דירה, כי אני מכורה, זה ההסבר היחיד. לא שאנחנו אוהבים אחת את השני, לא שהיחסים שלנו במקום יותר טוב, לא שאכפת לנו מהרגשות של האחר, או חלילה, לא שרע לי בבית איתך. מה פתאום. אני מכורה לדברים שעושים לי רע ולכן אני רוצה לגור איתו. ל ג ' י ט.
אני קצת מאחלת לך להתנפח ולהתפוצץ כמו הילדה מצ'ארלי בממלכת השוקולד שהפכה לאוכמנייה גדולה וסגולה.
היה בי רצון לנתח דרכי פעולה אפשריות, אבל באמת אין לי איך לעזור לך אז אני בוחרת לעזור לעצמי. אם את תבחרי להרוס לי את הדברים שבבית כרגע, קרי לירוק לי באוכל, לשים לי משלשלים או להרוס לי רהיטים, או לחלופין לקרצף את האסלה עם המברשת שיניים שלי או להשתין לי בשמפו כמו שעשית לשותפות הקודמות, זה שלך. כל זה שלך. לא שלי. אני יודעת להיזהר. אני אריח את האוכל שלי לפני שאוכלת אותו, ואני אחליף מברשת שיניים, ואני אבדוק שאין לי גוש קקה מתחת למזרון, ואם תשימי לי משלשלים אז אני אשלשל כי מה עוד אני אעשה. שתדעי שחומציות טובה לשיער אז מ'כפת לי.
את הדגם של רג'ינה ג'ורג' בחנות עודפים. אולי אני אציע לך ממתק שוודי מצפון אפריקה שאומרים שהוא טוב להרזייה תוך כדי שאבין שהגבול לא קיים.
הבעיה עם ברנדי אלכסנדר זה שהוא כמו שוקו. טעים טעים שוכחים שמשכר.
די מיציתי להת'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה